פסק-דין בתיק ת"א 4642-05

1. התובע, יליד 25.1.56, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.8.04 (להלן: התאונה הראשונה) ובתאונת דרכים נוספת ביום 29.7.07 (להלן: התאונה השנייה). התאונות היו גם תאונות עבודה. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונות. נתבעת 1 חבה בגין נזקיו של התובע בתאונה הראשונה ונתבעת 2 חבה בגין נזקיו של התובע בתאונה השנייה (להלן יחד: הנתבעות). המחלוקות בין הצדדים נוגעות לגובה הנזק בכל אחת משתי התאונות, הן ביחס לנכות שנגרמה לתובע בכל אחת מהתאונות - טיב הנכות ושיעורה, הן במידת הגרימה או התרומה של נכויות אלה לפרטי הנזק השונים.

רקע

2. בתאונה הראשונה נחבל התובע בכתף ימין. התאונה  הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 35% לפי סעיף 41(4)ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי).
3. הנתבעת 1 הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. הבקשה התקבלה. ד"ר ספרן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה לבדיקת התובע וקביעת שיעור נכותו (החלטת השופט דראל מיום 29.7.07). ביני לביני, עוד בטרם נבדק התובע על ידי ד"ר ספרן, הוא נפגע בתאונה השנייה. בתאונה זו נחבל התובע באזור האגן וירך שמאל.
4. בעקבות התאונה השנייה תוקן כתב התביעה כך שיכלול גם תאונה זו. כמו כן, המינוי של ד"ר ספרן הורחב באופן שהוא יחול גם עליה. לצורך בחינת מכלול נכויותיו של התובע עקב תאונה זו מונו מומחים נוספים מטעם בית המשפט: ד"ר דני פישר מונה כמומחה  בתחום הפסיכיאטריה (החלטת השופטת באום-ניקוטרה ז"ל מיום 10.7.08); פרופ' יואב צ'פמן מונה כמומחה בתחום הנוירולוגיה (החלטת השופטת באום-ניקוטרה ז"ל מיום 5.8.09) וד"ר שילה מונה כמומחה בתחום הרפואה הפנימית (החלטת השופטת באום-ניקוטרה ז"ל מיום 21.12.09).

        הנכויות הרפואיות

5. כאמור, בתאונה הראשונה נפגע התובע בכתף ימין. ד"ר ספרן מצא בבדיקתו כי קיימת הגבלה בתנועות כתף ימין של התובע המלווה בסימנים של נזק לגידי מסובבי הכתף מימין. ד"ר ספרן ציין כי בבדיקת אולטרא סאונד ישנה עדות לקרע קטן בגיד הסופרה ספינטוס וכן לשינויים קלים במפרק האקרומיוקלויקולרי באותו צד. בשים לב לממצאים אלה, קבע ד"ר ספרן כי לתובע נכות בשיעור 10% על פי סעיף 42(1) (ד) (I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי בגין פגיעה בינונית בגיד הסופרה ספינטוס. עוד קבע ד"ר ספרן שיש לייחס מחצית משיעור נכות זו למצב רפואי קודם של התובע. מכאן שבגין התאונה הראשונה נקבעה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין הגבלת תנועה בכתף.
6. לגבי הפגיעה שנפגע התובע בתאונה השנייה, באגן ומפרק ירך שמאל, קבע ד"ר ספרן כי  לתובע נגרם שבר מסוג קומפרסיה לטרלית באגן במעורבות של שני מפרקים. השברים התאחו בעמדה טובה, אך נותרו הגבלה וכאב בסיבוב מפרק ירך שמאל וסמני גירוי קל על מפרק SIJ . ד"ר ספרן ציין כי: "בפגיעות אגן מסוג זה ישנה פגיעה מכאנית במבנה האגן, גם אם לא נוצרה דפורמציה משמעותית. זאת עקב עוצמת החבלה והנזק למבנים הלא גרמיים, כגון הסחוס המפרקי ורצועות האגן. לכן, גם באיחוי טוב של המבנה הגרמי של האגן, נותר נזק בלתי הפיך. נזק זה יכול להסביר בהחלט, הגבלה בתנועות וכאב תואם". נוכח ממצאים אלה, קבע ד"ר ספרן כי לתובע נכות בשיעור 15% לפי סעיף 35(1) לתקנות הביטוח הלאומי בגין פגיעה מפרקית עם השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללי. כמו כן קבע ד"ר ספרן בגין התאונה השנייה נכות זמנית מלאה מיום 22.7.07 עד יום 20.4.08 (כתשעה חודשים).
7. הפסיכיאטר, ד"ר דני פישר, קבע כי התובע לוקה בהפרעת הסתגלות עם מצב רוח דכאוני וכי ההפרעה נגרמה כתוצאה ממגבלותיו הגופניות ומירידת ערכו העצמי. עוד קבע ד"ר פישר כי הפרעתו של התובע היא תולדה ישירה של פגיעותיו בתאונת הדרכים השנייה. בשים לב לממצאים אלה, קבע ד"ר פישר כי לתובע נכות נפשית בשיעור 10% לפי סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי.
8. הנוירולוג, פרופ' יואב צ'פמן קבע בחוות דעתו כי בעקבות תאונת הדרכים השנייה התובע סובל מנכות נוירולוגית בשיעור 10% הנובעת משיתוק חלקי בצורה קלה עד בינונית בעצב הפמורלי משמאל, לפי סעיף 32(6)(א) לתקנות הביטוח הלאומי.
9. מומחה בית המשפט בתחום הרפואה הפנימית ואנדוקרינולוגיה, ד"ר שמואל שילה, מונה על מנת לבחון, בין היתר, האם התובע לוקה בנכות בתחום התמחותו, מהן מגבלותיו התפקודיות והאם המחלות מהן הוא סובל גורמות לקיצור תוחלת חיים. ד"ר שילה ציין כי התובע סובל מסוכרת מסוג 2, המטופלת בכדורים ומאוזנת בצורה סבירה וכן מיתר שומנים בדם המאוזנים היטב, ללא עדות לסיבוכים. מחלות אלה אינן קשורות לתאונות. ד"ר שילה קבע כי נכותו של התובע בגין מחלת הסוכרת היא בשיעור של 10% לפי סעיף 4(3) לתקנות הביטוח הלאומי ואין לקבוע מגבלה תפקודית בגין ליקוי זה. עוד נקבע על ידו כי קיצור תוחלת חייו של התובע עקב מחלתו זו נע בין 0 ל-4.8 שנים.
10. להשלמת התמונה יצוין, כי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את התובע בקשר לתאונה השנייה, ואשר היו לפניה מכלול חוות הדעת הנ"ל, מצאה כי לתובע 10% נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי בלבד. הוועדה קבעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי והנוירולוגי כתוצאה מהתאונה השנייה. התובע ערער על קביעות הוועדה הרפואית בתחום האורטופדי והנוירולוגי. הערר נדחה. התובע הגיש ערעור על החלטה זו בבית הדין לעבודה בתל אביב (ב"ל 465-11-11). הערעור נדחה.
11. ד"ר ספרן נחקר ע"י ב"כ הצדדים על חוות דעתו לגבי שתי התאונות כשכל אחד מהם ביקש להטות את מסקנותיו בכיוון המסייע למרשו. בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת 2 לבדיקה חוזרת של התובע נדחתה (החלטתי מיום 22.1.12). בסיכומיהם, שבו הצדדים והשיגו על קביעותיו של ד"ר ספרן, כל אחד מטעמיו שלו. דעתי היא, כי ד"ר ספרן ענה בצורה משכנעת לשאלות שהוצגו בפניו והתרשמותי הברורה היא כי מסקנותיו מתבססות על בדיקה יסודית של התובע. הסבריו וקביעותיו מקובלות עלי, וזאת בנוגע לשתי התאונה.
12. אני רואה להדגיש בתמצית בעניין זה, כי ד"ר ספרן ראה לנכון לייחס מחצית הנכות בכתף למצב קודם שכן התובע עצמו מסר לו, במסגרת הבדיקה, כי הוא סבל מקרע בכתף עוד לפני התאונה הראשונה והוצג בפניו תיעוד רפואי מלפני התאונה הראשונה המתייחס לבעיות בכתף. כמו כן, ד"ר ספרן הבהיר כי בחר להשתמש בסעיף 35 לתקנות הביטוח הלאומי, ולא בסעיפים הפרטניים המתייחסים להגבלות תנועה ספציפיות של הכתף, שכן סבר שנכון לאמוד את ההגבלה התפקודית שנגרמה לתובע כמכלול, באופן המשקלל את מידת ההגבלה של תנועות היד השונות וחשיבותן מבחינה תפקודית. מכל מקום, ד"ר ספרן הדגיש, כי גם לו היה נדרש להשתמש בסעיפים הספציפיים של תקנות הביטוח הלאומי, הוא לא היה מעריך את שיעור הנכות ביותר מ-10%. לעניין הפגיעה באגן ובירך, ד"ר ספרן חזר וציין בעדותו כי התובע סובל מחבלה באגן שהיא משמעותית ואובייקטיבית, ופגיעה זאת גורמת לפגיעה מפרקית נלווית ולפגיעה ברקמות הרכות שסביב האזור.
13. הנתבעת 2 משיגה גם על קביעותיהם של המומחים בתחום הנוירולוגיה ובתחום הרפואה הפנימית. לטענתה, לא היה מקום לקבוע לתובע נכות בתחום הנוירולוגי שכן התובע לא שיתף פעולה בבדיקה. כמו כן, לטענתה, בשים לב לקביעתו של המומחה לפיה מדובר בפגיעה קלה בלבד, וכן לחוסר אמינותו של התובע, היה מקום לקבוע כי נכותו עומדת בשיעור של 5% בלבד. כמו כן, טוענת הנתבעת 2 כי היה מקום לקבוע לתובע קיצור מהותי יותר בתוחלת חייו.
14. אף בהקשר זה איני סבורה כי קיימת הצדקה לסטות מהמסקנות שנקבעו בחוות דעתם של המומחים. מעיון בחוות הדעת של ד"ר צ'פמן ובתשובותיו לשאלות הבהרה עולה כי ד"ר צ'פמן סבר, לאחר שאיזן את מכלול הנסיבות ובכללן רמת שיתוף הפעולה של התובע, שיש לקבוע לתובע נכות בשיעור של 10% לפי תקנות הביטוח הלאומי. אין מקום להתערב במסקנה זו. אשר לחוות דעתו של ד"ר שילה, איני סבורה כי קיימת הצדקה לקבוע קיצור תוחלת חיים לפי הרף הגבוה דווקא, אלא נכון יותר להעריך את קיצור תוחלת חייו של התובע לפי אמצע התקופה. מכל מקום, בנסיבות העניין, איני סבורה שיש בכך כדי להשליך באופן מהותי על חישוב גובה הנזק, כפי שיפורט בהמשך.  
15. העולה מן האמור לעיל הוא, שלתובע נכות רפואית בתחום האורטופדי בשיעור 5% בגין התאונה הראשונה ונכות רפואית בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה בשיעור של 31.15% בגין התאונה השנייה. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע כתוצאה משתי התאונות עומדת על 34.6% (החלק של הנכות מהתאונה ראשונה הוא 3.44%). בנוסף, לתובע נכות רפואית אורטופדית בשיעור 5% בגין פגיעה בכתף ונכות רפואית בשל מחלת סכרת בשיעור 10%, נכויות שאינן קשורות לתאונות.
16. לסיום פרק זה, הערה. כפי שניתן לראות, קיימים בתיק זה פערים ניכרים - הן בשאלת עצם קיום הנכות בתחום מסוים הן ביחס לשיעורה - בין הנכויות ושיעורן כפי שנקבעו לתובע במסגרת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי לנכויות ושיעורן כפי שנקבעו לו על ידי מומחים מטעם בית המשפט, וזאת לגבי שתי התאונות. למעשה כמעט באף תחום ממספר תחומים שנבדקו לא נמצאה קביעה זהה. למרות שמבחינה משפטית אין בכך רבותא, שכן שיעורי הנכויות שנקבעו על ידי המומחים מטעם בית המשפט הם המחייבים בתיק זה, הפערים מעוררים תחושת אי נוחות. אחרי הכול, מדובר באותו אדם, וקשה להלום כי קיימים פערים כה בולטים, לעניין עצם קיום הנכויות ולעניין שיעורן כפי שנתגלו בבדיקות לגבי שתי התאונות.

הנזק